ישנם לא מעט אנשים שאם ישאלו אותם איך אסטרונומים חוקרים כיום את החלל והיקום, הם יציירו בדמיונם אנשים חמורי סבר וטרוטי עיניים רוכנים לעבר טלסקופים ומסתכלים בשמי הלילה דרך עיניות, משהו שמזכיר אולי את התמונה הבאה:
בפוסט הקודם סקרנו כיצד הפכה תוכנית וויאג’ר מעבודת מחקר על התיישרות בלתי רגילה ונדירה של כוכבי הלכת החיצוניים בצד אחד של מערכת השמש, למשימה פורצת דרך הכוללת שתי גשושיות שחצו את מערכת השמש, חלפו על פני
אין מישהו שלא מכיר את המרוץ לחלל בין ארצות הברית לברית המועצות שהיה בשנות השישים של המאה הקודמת. שיא המירוץ היה נחיתת האדם על הירח, שסימנה ניצחון ברור לאמריקאים אחרי סידרה של כישלונות בהם הם הפסידו
אתנחתא קלה בסדרת הפוסטים על וויאג’ר, לטובת כלי של נאס”א שגיליתי לאחרונה ואני רוצה לשתף ולהדגים כמה דברים מעניינים שניתן לעשות איתו. במסגרת המיני-פרויקט על וויאג’ר (את הפוסט הראשון אפשר לקרוא פה), החלטתי שבאחד הפוסטים ארצה
הידעתם שהמלחין לודוויג ואן בטהובן, זמר הרוקנרול צ’אק ברי וזמר הג’אז לואיס ארמסטרונג נמצאים כרגע, ובכן, לא בעולם הבא אלא דווקא לגמרי בעולם הזה, על חללית במרחק 25 טריליון ק”מ מכדור הארץ? הם אמנם לא יושבים
בנג’מין פרנקלין (Franklin) היה מהאבות המייסדים של ארה”ב. לא לחינם הוא זכה להיות מונצח על שטר מאה הדולר. מעבר להיותו פוליטיקאי ומדינאי, הוא היה גם מדען וממציא. בשנת 1748 הוא מכר את עסקיו (היה לו בית
בפוסט הקודם למדנו על חלק מהיסודות עליהם בנוי שעון שמש. סקרנו גם את שעון השמש שבניתי מעץ, והצריך כלי עבודה ובעיקר זמן. הפעם הפוסט הוא בעצם מדריך לבנייה עצמית של שעון שמש שכל אחד ואחת יכולים
נותרו לי בבית כמה פיסות עץ אלון – שאריות מפלטה שהפכה להיות אי במטבח בפרויקט שעבדתי עליו לפני שנתיים. מזה כמה חודשים שאני זומם להפוך את אחת הפיסות לשעון שמש. המטרה היא ליצור פריט שיהיה עיצובי
בפוסטים הקודמים הרחבנו על ליקויי חמה (וגם קצת על ליקויי ירח), המאפיינים שלהם, מחזורי סארוס וגם על הליקויים במסורת היהודית. מי שטרם הספיק לקרוא, מומלץ לעשות זאת. חלק א’ כאן, וחלק ב’ כאן. ראינו שהאמונה כי
בפוסט הקודם ראינו שליקוי מתרחש כאשר מסלול הסיבוב של כדור הארץ סביב השמש (מישור המלקה), פוגש את מסלול סיבוב הירח סביב כדור הארץ (הנמצא בנטייה של כ- 5° ממנו). בשל תזוזת נקודות חיתוך אלו במהלך השנה
ליקוי מאורות. זאת התחושה מאז שמחת תורה. כמו שבזמן ליקוי גרמי השמים מתכסים בצלו האחד של השני, כך היא ההרגשה בעת הזו: כיסוי, חסרון, אפלה, לְקוּת. אבל כפי שליקויי מאורות הם זמניים, בסופם המאורות חוזרים לזרוח
עַל הַשּׁוֹר עַל הַקֶּשֶׁת, עַל הַגְּדִי מְהוּמָה עַל אַרְיֵה עַל מֹאזְנַיִם, עַל הַדְּלִי מִלְחָמָה עַל דָּגִים קְרָב בִּשְׁנַיִם, לְבָנָה בְּחַמָּה בְּתוּלָה מִסְתַּעֶרֶת עַל טָלֶה וְסַרְטָן תְּאוֹמִים בַּמַּחְתֶּרֶת עִם עַקְרָב מְסֻכָּן אֵשׁ בַּשָּׁמַיִם שַׁלְהֶבֶת מֵעַל נֹגַהּ וְצֶדֶק טוֹבְעִים בֶּחָלָל זוֹדְיָאק סוֹבֵב מִסְתּוֹבֵב הַגַּלְגַּל,
בכל תשע עשרה שנה מתאחד תאריך יום ההולדת העברי עם התאריך הגרגוריאני (הידוע יותר כתאריך הלועזי או האזרחי), כך לפחות גורס המיתוס. האם זה תמיד נכון? למה בעצם? ואיך כל זה קשור לליקויי מאורות? אין זמן
הפוסט הקודם בו סקרנו את הקמתו של טלסקופ הרדיו Big Ear, הסתיים בכך שהקונגרס האמריקאי החליט בשנת 1972 להפסיק לממן את פעולת הטלסקופ. הפרק הראשון בסיפורו של Big Ear כטלסקופ מיפוי רדיו אולי הסתיים, אך הקיצוץ
ליל ה- 15 באוגוסט 1977. השעה 23:16 (שעון מקומי) בעיירה דלאוור, אוהיו. חדר הבקרה של הרדיו-טלסקופ Big Ear במצפה הכוכבים של אוניברסיטת אוהיו ריק מאדם. הרעש היחיד הנשמע בחדר, הוא של מדפסת הסיכות המחוברת למחשב ה-
למרות הנושא המרומז בכותרת של הפוסט, הוא אינו עוסק באילן רמון (או באף אסטרונאוט אחר שנפל), על אף שהוא בהחלט מתקשר לזיכרון. לא מדובר גם בדיוויד סקוט (David Scott), האסטרונאוט “שנפל” ונתפס (יחד עם חבריו) בפרשיית
אזהרה: אין להסתכל על השמש באופן ישיר ללא אמצעי צפייה מתאים ותקני (גם לא בשקיעה או בזריחה) חשבתם פעם מה הצבע של אור השמש? לכאורה שאלה פשוטה. כשמבקשים מכל ילד או ילדה בגן לצייר את
בפוסט הקודם גוללתי את סיפור הדרך שלי עד לאנטנת השופר הגדולה בקרואופורד היל בניו ג’רזי. מה הקשר שלה למפץ הגדול? למה התגלית שגילו בעזרתה, לגמרי במקרה, כל כך מדהימה? והאם ישנו קשר למעשה בראשית? בכדי לענות על
“אני רוצה לדעת איך אלו-הים ברא את העולם. איני מעוניין בתופעה כזו או אחרת, בטווח של משתנה כזה או אחר. אני רוצה לדעת את מחשבותיו. כל השאר הם פרטים.” אלברט איינשטיין את המשפט מעורר
